05 מרץ 2026
על פי מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Poultry Science חוקרים ישראלים מהאוניברסיטה העברית וממעבדות בריאות העופות ניתחו את היקף הנגיעות בסלמונלה בלולי מטילות בישראל בין השנים 2018 ל-2023. המחקר, שהתבסס על ניטור של למעלה מ-6,000 להקות, חושף את גורמי הסיכון המרכזיים להדבקה ומציע דרכים לצמצום התופעה.
החוקרים מצאו כי שיעור הימצאות הסלמונלה בישראל גבוה משמעותית בהשוואה לאיחוד האירופי ולארה"ב.
כ-42.5% מלהקות המטילות בישראל נמצאו חיוביות לסלמונלה לפחות פעם אחת בתקופת המחקר.
הזנים S. Enteritidis (SE) ו- S. Typhimurium (ST) המהווים סיכון משמעותי לבריאות הציבור, התגלו ב-2.98% וב-2.09% מהלהקות, בהתאמה. כאשר הרף שהוגדר באירופה הוא לרדת אל מתחת ל-2%. כ- 2 מיליון מטילות לביצי מאכל הושמדו בעקבות ממצאים אלה.
הממצאים מצביעים על כך שההדבקה היא לרוב סביבתית (אופקית), שכן להקות הרבייה בישראל נמצאו נקיות כמעט לחלוטין מזנים אלו.
המחקר זיהה מספר גורמים המעלים משמעותית את הסיכוי לנוכחות סלמונלה בלול:
גיל העופות: עופות מבוגרים (מעל גיל 85 שבועות) נמצאו בסיכון גבוה בהרבה להימצאות סלמונלה בכל המודלים שנבדקו.
שיטת הממשק: לולים עם מערכות כלובים הראו סיכון גבוה יותר לסלמונלה בהשוואה ללולים ללא כלובים.
גודל הלהקה: להקות גדולות המונות מעל 10,000 מטילות נמצאו בסיכון מוגבר.
עונתיות: עונת הסתיו נמצאה כעונה בעלת הסיכון הגבוה ביותר לגילוי סלמונלה, ככל הנראה בשל תנאי טמפרטורה ולחות המטיבים עם החיידק.
קרבה לרפתות חלב: המחקר מצא כי קרבה של פחות מ-300 מטרים לרפת חלב מהווה גורם סיכון להימצאות סלמונלה כללית בלהקה (הערה: אין בישראל נתוני ניטור בעדרי בקר לחלב שיצביעו על קשר אפידמיולוגי).
ממצאי המחקר מצביעים על רמת ניטור גבוהה ומקיפה המבוצעת בפיקוח השירותים הווטרינריים על שלוחת ההטלה בישראל, כפי שמשתקף בשימוש בשיטות דגימה רגישות והיקף הדיגום. עם זאת, התוצאות מדגישות כי נדרשות פעולות מקצועיות נוספות, כגון שיפור רמת הבטיחות הביולוגית, יישום תוכניות חיסון יעילות ומתן הנחיות ייעודיות למשקים מועדים, במטרה לצמצם את נגיעות הסלמונלה הגבוהה ביחס למדינות מערביות. עוד יש לציין כי למרות הסיכון המשמעותי לבריאות הציבור, משרד הבריאות אינו נוקט בפעולות הסברתיות מספקות, דוגמת הנחיות לטיפול נכון על גבי אריזות הביצים, כדי להדריך את הצרכן באופן ראוי.
 |
 |