מדדי איכות הם התשתית לשימור הייצור כחול-לבן

מאי 2026

בחודשים האחרונים אנו עדים למאבק חריף המתנהל בין מגדלי העופות בישראל לבין השירותים הווטרינריים סביב התרת יבוא בשר עוף קפוא מברזיל. בעוד שהשיח הציבורי מתמקד לעיתים קרובות במחירי המזון, המשמעות הכלכלית האמיתית לענף הלול היא כבדה, והתועלת לצרכן הישראלי נותרה מוטלת בספק. אולם, מעבר לשיקולי השוק, עלינו להציב במרכז הבמה את הבסיס היחיד עליו ניתן להישען באופן מקצועי: הנתונים הווטרינריים.

סוגיית זרזי הגדילה הפער בין ישראל לברזיל
הנימוק המרכזי ביותר נגד היבוא מברזיל נוגע לשימוש בזרזי גדילה אנטיביוטיים.
האיחוד האירופי היה החלוץ בתחום זה, כאשר אסר את השימוש בזרזי גדילה כבר בשנת 2006 תחת תקנה EC 1831/2003. המטרה הייתה לצמצם את תופעת העמידות לאנטיביוטיקה, המהווה איום גלובלי על בריאות הציבור.
ישראל אימצה סטנדרטים אלו באיחור מסוים. בהובלת פנינה אורן, אז מנהלת אגף טיב מספוא (היום מנהלת רשות המזון), נאסרו זרזי הגדילה לשימוש בישראל החל משנת 2018. הסיבה: מניעת התפתחות חיידקים עמידים ושמירה על בריאות הציבור.
בניגוד לישראל ולאירופה, ברזיל עדיין עושה שימוש בזרזי גדילה בגידול עופות הפטם. יבוא בשר כזה לישראל מהווה נסיגה לאחור בסטנדרט הבריאותי.

עקרון "אפס הסובלנות" לחומר נגוע
אחד הטיעונים המושמעים לעיתים קרובות מצד התומכים ביבוא הוא שאם מחולל מחלה מסוים כבר קיים בישראל, אין מניעה לייבא מוצרים שנושאים אותו. זוהי טעות מקצועית מיסודה. ההיסטוריה הווטרינרית בישראל מלמדת אותנו אחרת;  ד"ר מיכאל מרוז, לשעבר רופא ראשי לבריאות העוף, אסר בעבר על יבוא אפרוחים חיוביים לרטיקולואנדוטליוזיס, למרות שהמחלה הייתה נוכחת בארץ.
הגישה שהוביל מרוז בנושא הרטיקולואנדוטליוזיס הייתה נחרצת ולא היתה שנייה לה בעולם. בזכות עמידה איתנה זו, מחלה המועברת בעיקר באופן אנכי כמעט ונעלמה ממשק העופות הישראלי.

יושרה מקצועית ואחידות
לא ניתן לקיים הגנה על השוק המקומי מבלי לדרוש אחידות ויושרה. ההגנות האמיתיות מתבססות על איכות והצבת רף גבוה. מי שמבקש לעצור יבוא בשר עוף מברזיל בשל חוסר עמידה בתקנים מקצועיים, אינו יכול לעצום עין כאשר מייבאים ביצי מאכל ממקורות שאינם עומדים בדרישות החוק והמקצוע רק כי "זה נוח".
כל עוד קיימים פערים בשימוש בזרזי גדילה וחשש ממשי לפגיעה בבריאות הציבור, אין מקום לאשר יבוא עופות מברזיל. הטיעונים נגד יבוא משיקולים כלכליים או אמוציונליים הם ברובם "רעשי רקע" ונובעים מיעוץ מקצועי / משפטי כושל. המצפן שלנו חייב להישאר וטרינרי-מקצועי, לטובת בריאות הציבור ומשק החי כאחד.  

נתי אלקין