19 ינואר 2026
החיסון הפומי החדש נגד פוליו (nOPV2) פותח במטרה להתמודד עם אחת הבעיות המהותיות של החיסון החי־מוחלש המקורי, המאופיין בנטייה לחזרה לאלימות ולגרימת מחלה. החיסון החדש תוכנן כך שיצמצם את הסיכון למוטציות ולשחלופים גנטיים (רקומבינציות), באמצעות הינדוס גנטי המכוון לאזורים קריטיים בגנום הנגיפי. עם זאת, דיווח חדש המתפרסם בכתב העת Nature Microbiology מדגים כי מנגנונים אבולוציוניים טבעיים עשויים לעקוף גם תכנון ביולוגי מתקדם.
החוקרים מתארים בידוד של זן נגיף פוליו שעבר אירוע של “רקומבינציה כפולה”. הנגיף, שמקורו בתרכיב nOPV2 אותר בדגימות סביבתיות של שפכים באוגנדה. על פי הממצאים, הנגיף עבר שני אירועי שחלוף גנטי עם נגיפי מעיים אחרים מקבוצת Enterovirus C. ברמה המולקולרית מדובר באירוע בעל משמעות נרחבת, שכן השחלופים החליפו מקטעים מהונדסים שהוחדרו לגנום הנגיף כדי להבטיח את פרופיל הבטיחות שלו. כתוצאה מכך אבדו מאפייני הבטיחות של התרכיב. בניסויים בעכברים טרנסגניים הודגם כי הנגיף הרקומביננטי מציג פנוטיפ אלים לרקמה עצבית.
המקרה מדגיש כי אף שה־nOPV2 יציב גנטית במידה משמעותית בהשוואה לקודמו, הוא אינו חסין לחלוטין בפני תהליכים אבולוציוניים. נקודת התורפה העקרונית נעוצה בכך שההנדסה מבוצעת על שלד של נגיף בעל פוטנציאל אלימות קיים, ולכן הסיכון אינו ניתן לביטול מוחלט. זאת בניגוד לגישות של פיתוח תרכיבים המבוססות על שלדים נגיפיים יציבים וחסרי אלימות מלכתחילה, שבהן מרווח הבטיחות הביולוגי רחב יותר.