bioRxiv preprint January 17, 2026
19 ינואר 2026
בשנים האחרונות התפשטו נגיפי שפעת עופות מזן H5N1 (קלייד 2.3.4.4b) ברחבי העולם, תוך שהם גורמים לתמותה נרחבת בקרב עופות בר ומשק. מעבר לתפוצתו הרחבה בקרב בעלי כנף, הנגיף הפגין יכולת הדבקה בטווח רחב של יונקים, ובראשית שנת 2024 תועד לראשונה גם בעדרי בקר לחלב בארה"ב. אף על פי שמקרי ההדבקה בבני אדם היו עד כה ספורדיים והתאפיינו בתסמינים קליניים קלים, התעורר החשש כי הנגיף סיגל לעצמו מאפיינים המאפשרים לו להשתכפל ביעילות במערכת הנשימה העליונה של האדם.
במחקר שנערך על ידי צוות חוקרים אירופאי, נבחנה יכולת השכפול של נגיף ה-H5N1 שבודד מבקר לחלב בטקסס (גנוטיפ B3.13). הבדיקה בוצעה בתרביות של תאי אפיתל אף אנושיים (Human Nasal Epithelial Cells), המהוות מודל חוץ-גופי (ex vivo) מהימן למערכת הנשימה העליונה.
ממצאי המחקר מעלים כי הנגיף ממקור הבקר השתכפל בתאי האף האנושיים ביעילות המשתווה לזו של נגיף השפעת הפנדמי משנת 2009 (H1N1), תוך הגעה לטיטרים (titers) נגיפיים גבוהים במיוחד. בניגוד לזני שפעת עופות קודמים, המצריכים טמפרטורה של 37°C לשכפול מיטבי, הנגיף ממקור הבקר הפגין יכולת שכפול מוצלחת גם בטמפרטורה של 33°C, הטמפרטורה האופיינית לחלל האף האנושי. יכולת זו מוסברת בכך שתאי האף האנושיים מבטאים באופן טבעי הן קולטני שפעת האופייניים לעופות (alpha2,3-linked sialic acids) והן קולטנים האופייניים ליונקים (alpha2,6-linked sialic acids). בנוסף, ההדבקה הובילה לאובדן משמעותי של תאי אפיתל ריסניים (Ciliated cells), רכיב חיוני במנגנוני ההגנה של דרכי הנשימה, בשיעור גבוה אף יותר מזה שנצפה בנגיף ה-H1N1 הפנדמי.
המחקר מוכיח כי נגיף ה-H5N1 המופץ בבקר מחזיק כבר כעת בתכונות ביולוגיות המאפשרות לו להשתכפל ביעילות בדרכי הנשימה העליונות של בני אדם, וזאת ללא צורך באדפטציות גנטיות נוספות שנחשבו בעבר כהכרחיות למעבר בין מינים. למרות שטרם תועדה העברה של הנגיף מאדם לאדם, הממצאים מדגישים את הסיכון הפוטנציאלי הגבוה הנשקף ממנו לבריאות הציבור.
נתונים אלה מדגישים את חוסר ההגיון המקצועי ואת אי-ההלימה הבולטת במדיניות הממשלתית להתמודדות עם הנגיף בין ענפי החקלאות השונים בארה"ב: בעוד שבלולים של עופות משק מתבצעת השמדה מיידית של הלהקות עם אבחון הנגיף (גם עבור זנים בעלי התאמה נמוכה לבני אדם), הרי שבעדרי בקר לחלב המצב שונה בתכלית. נכון להיום, עדרי בקר הנגועים בזן שנבדק במחקר אינם מושמדים, וזאת חרף הראיות המדעיות המצביעות על התאמתו הגבוהה של זן זה להדבקת בני אדם ועל פוטנציאל השכפול המרשים שלו ברקמות אנושיות.
 |
 |