19 אוקטובר 2026
נגיף הריאו בעופות ממשיך להופיע ולהתגלות במשקי עופות בהולנד, בעיקר בקרב להקות פטמים מגזעים בעלי קצב גידול איטי. במהלך המחצית הראשונה של שנת 2026, אבחן מכון המחקר ההולנדי Royal GD דלקת פרקים וגידים Tenosynovitis הקשורה לנגיף הריאו ב-143 מקרים שנשלחו לנתיחה שלאחר המוות. מתוכם, 10 מקרים נרשמו בפטמים מגידול קונבנציונלי, 129 מקרים בפטמים מגידול איטי, וארבעה מקרים בעופות אחרים: מקרה בודד בפרגיות לרביה כבדה ושלושה בפרגיות להטלה. ממצאים אלה פורסמו במסגרת העלון הווטרינרי Veekijkernieuws Pluimvee.
הגנוטיפים של נגיפי הריאו שזוהו נקבעו על בסיס הגן σC. על פי שיטת הסיווג המעודכנת שאומצה ב- Royal GD הנגיפים משויכים לאחת משבע קבוצות גנומיות. הגנוטיפ 4.7, שמזוהה בתדירות גבוהה, מסווג כעת תחת קבוצה גנוטיפית 6.
בשנת 2025 היווה גנוטיפ 4.7 כ-45% מכלל בידודי הנגיף שאופיינו. במחצית הראשונה של 2026 צנח חלקו ל-8% בלבד, בעוד שגנוטיפ 1 הפך לדומיננטי והיווה 72% מכלל הנגיפים שסווגו. עלייה זו מיוחסת בעיקר לצבר תחלואה של כ-71 מקרים בעלי גנוטיפ דומה ביותר: 70 מתוכם בלהקות פטמים מגידול איטי ומקרה אחד בגידול פטמים קונבנציונלי, שמקורם ב-53 חוות שונות. הדמיון הגנטי הגבוה בתוך הצבר מצביע על התפשטות שמקורה במקור יחיד או במספר מצומצם של מקורות משותפים.
צבר התחלואה של גנוטיפ 1 הופיע ברבעון הראשון של 2026 ונמשך אל תוך הרבעון השלישי, אך כעת נראה כי המצב מתייצב. לפחות שלוש חוות רביה כבדה מקושרות לצבר זה. צברי תחלואה נצפים תדיר במקרים של העברה אנכית מלהקות ההורים לצאצאיהם. באירועים קודמים של העברה אנכית, הנגיף זוהה בצאצאים לאורך תקופה של כשישה שבועות; לאחר מכן שככה ההתפרצות, והצאצאים החדשים של אותה להקת רביה כבר פיתחו חסינות כנגד הזן. משך ההתפרצות עשוי להשתנות בהתאם לגודל החווה, אולם העברה אנכית הנמשכת 12 עד 16 שבועות נחשבת לחריגה, וכך גם מעורבותן של חוות מרובות. בשל כך, עדיין לא ברור האם נתיבי הדבקה נוספים תורמים להפצה, כגון חדירות חוזרות ונשנות דרך העברה אנכית או זיהום שמקורו במדגרה.
רמות הנוגדנים לנגיף הריאו בתרנגולות רבייה מנוטרות בסוף שלב הגידול ו/או בתחילת תקופת ההטלה, במטרה להעריך את רמת החיסון האימהי המועברת לצאצאים. כייל הנוגדנים הנמדד משקף שילוב בין נוגדנים שנוצרו בעקבות חיסון לבין כאלה שמקורם בהדבקות שדה. תוצאות הבדיקה עשויות להשתנות באופן ניכר בין ערכות בדיקה שונות, ולכן השוואה מהימנה מחייבת שימוש באותה ערכת בדיקה ובאותה מעבדה. עד סוף שנת 2025, מדד הייחוס המומלץ עמד על קבוצת טיטר של 7 לפחות בקרב 75% מעופות הרבייה. הנחיה זו התבססה על נתונים היסטוריים ועל התרכיבים שהיו בשימוש באותה תקופה. בשנת 2026 הוכנס לשימוש חיסון מסחרי חדש המעניק הגנה רחבה יותר. בעקבות שינוי זה, נצפו כיילים נמוכים יותר של נוגדנים בבדיקת ה-ELISA של חברת IDEXX.
בשנת 2026, רק 3% מלהקות הרבייה הכבדה של פטמים קונבנציונליים ו-7% מלהקות הרבייה של גזעים מגידול איטי עמדו במדד הייחוס הקודם, לעומת שיעור שנע בין 24% ל-61% בשנים עברו. ממצאים אלו מצביעים על כך שהחיסונים החדשים מסבירים את רמות הכייל הנמוכות שנמדדו.
על סמך הנתונים הקיימים, נראה כי קבוצת כייל של 4 לפחות ב-75% או יותר מהדגימות מהווה מדד ייחוס מתאים לאחר מתן חיסון חי אחד וחיסון מומת אחד. לאחר שני חיסונים מומתים, היעד הצפוי להשגה ב-75% מהדגימות ומעלה הוא קבוצת כייל של 5 לפחות. עם זאת, נדרש מחקר נוסף כדי לבסס באופן מובהק את הקשר בין כייל נוגדנים ספציפי לבין רמת ההגנה בפועל מפני זנים ומוטציות שונות של נגיף הריאו.
Royal GD, Veekijkernieuws Pluimvee (Poultry Veterinary Surveillance News), 2026. Related coverage: “Reovirus blijft opduiken bij trager groeiende vleeskuikens” - Sterke Erven, October 10, 2026