28 ספטמבר 2026
חוקרים מקנדה גילו כי זן נגיף של שפעת העופות H5N1 שגרם לאשפוז במצב קריטי של נערה בקנדה, נושא מוטציות שפגעו כמעט לחלוטין ביכולתו להיקשר לקולטני התא. ממצא מפתיע שמערער את ההנחות המקובלות לגבי האופן שבו נגיפים אלו פוגעים בבני אדם.
כדי שנגיף שפעת יחדור לתא וידביק אותו, החלבון שעל פני השטח שלו, האמגלוטינין (HA), צריך להיקשר לקולטנים מתאימים הנמצאים על דופן התא:
- בעופות הקולטנים הם מסוג המכונה α2,3
- בבני אדם הקולטנים הם מסוג המכונה α2,6
במשך שנים ההנחה המדעית המקובלת הייתה שכדי שנגיף שפעת עופות יסתגל לבני אדם ויהפוך למסוכן עבורו, עליו לעבור מוטציות שיאפשרו לו להיקשר ביעילות לקולטנים האנושיים α2,6.
בנובמבר 2024 אושפזה בקולומביה הבריטית נערה שנדבקה בנגיף שפעת עופות H5N1 אלים. הנגיף שסומן BC24 גרם לנערה כשל נשימתי חריף שחייב הנשמה מלאכותית. בדיקות גנטיות מדגימות הריאה שלה גילו תערובת של נגיפים, שרבים מהם נשאו שתי מוטציות בולטות באתר הקישור של חלבון ה- HA. מוטציה E190D (בכ-28% מהנגיפים) ומוטציה Q226H בכ-35% מהנגיפים. החשש הראשוני היה שמוטציות אלו גרמו להתאמת הנגיף לקולטנים של בני אדם. צוות חוקרים מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, בדק את מבנה החלבון ואת תכונותיו הביולוגיות באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים מתקדם (Cryo-EM) ובדיקות ביוכימיות מעבדתיות. התוצאות היו מפתיעות: המוטציות החדשות לא גרמו לנגיף להיקשר טוב יותר לקולטנים של בני-אדם. למעשה, הן החלישו בצורה דרמטית את אזור הקישור, עד שהחלבון איבד כמעט לגמרי את היכולת להיקשר הן לקולטנים של עופות והן לקולטנים של בני אדם. למרות הזיקה האפסית, הנגיף שמר על יכולת תפקודית לאחות ממברנות (Fusion) ולהחדיר את המטען הגנטי שלו לתוך תאי ריאה אנושיים במעבדה. החוקרים מעריכים כי הדבר מתאפשר הודות לפעולה משותפת של מספר רב של מולקולות (מס' רב של נגיפים) על פני שטח הנגיף, אפקט המפצה על החולשה של כל מולקולה בודדת.
החוקרים מציעים הסבר מרתק: כאשר נגיף נקשר בחוזקה לקולטנים, הוא נלכד בקלות ברירית ובקולטנים שבדרכי הנשימה העליונות. לעומת זאת, נגיף שאינו נתפס בקלות בדרכי הנשימה העליונות עשוי לחמוק ממחסומי ההגנה הראשוניים, לחדור עמוק יותר אל תוך דרכי הנשימה התחתונות ולהגיע לנאדיות הריאה, אתר שבו נגיף שפעת העופות גורם לדלקת קטלנית ולהרס רקמתי חמור. השערה זו נתמכת בכך שאצל החולה נמדדו עומסים נגיפיים גבוהים ומשמעותיים הרבה יותר בדגימות מקנה הנשימה מאשר במטושי הגרון. המחקר מבהיר כי ההערכה של סיכון מגפתי אינה יכולה להסתמך רק על השאלה "האם הנגיף נקשר לקולטן האנושי. נגיפים יכולים להפגין גמישות ביולוגית בלתי צפויה, לשרוד ולהתרבות בריאות גם כאשר מנגנוני הקישור הקלאסיים שלהם פגועים.
Ni et al. (2026). Diminished sialoside binding in novel H5N1 influenza hemagglutinin variants identified in a human patient. Nature Communications, 17, 9972